Mentha piperita

זמן הקציר : 2-3 פעמים בשנה. היבול הטוב ביותר יהיה בסוף הקיץ או תחילת הסתיו.
איכות : חריף, ארומטי וקר.
מרידיאנים : ריאות וכבד.
קטגוריה : משחררי חיצון קרים

פעילות ואינדיקציות:
• משחרר רוח חום : למצבים של פלישת רוח חום המלווה בחום סיסטמי, צמרמורות, כאבי ראש ושיעול.
• מטהר את הגרון והעיניים ומקל על הגרון : למצבי רוח חום המשלבים גרון כואב ומודלק, עיניים אדומות וכאבי ראש (בעיקר בצידי הראש).
• מאוורר ומשחרר פריחות עוריות : צמח יעיל מאוד לטיפול בפריחות על גבי העור (בשימוש פנימי או חיצוני) בשלב ההתחלתי של הפריחה על ידי כך שמעורר את הפריחה לצאת החוצה ולהיעלם.
• משחרר ומאפשר את תנועתו החופשית של צ'י הכבד : למצבים של סטאגנציה של צ'י הכבד המשולב עם סימנים של כיווץ וכאבים בחזה, מתיחות רגשית, נרגנות ובעיות גיניקולגיות הקשורות לתקיעות של צ'י.
• סטגנציה של צ'י המחמם האמצעי : הפרעות עיכול עם כאבי בטן והתכווצויות המחמירים במתח.


 

מרכיבים פעילים

טאנינים :
פנולים פשוטים : eugenol, salicylic acid, ונוספים.
תרכובות פלבונואידיות : galangin
תרכובות פנוליות :

ידועים מספר מקרים בהם דווח על פריחה בעור עקב שימוש בצמח; תופעות לוואי הנגרמות עקב שימוש בשמן הנדיף עלולות לכלול כאבי ראש, דופק איטי, נזק לרירית הפה, צרבות וכן צריבה בפי הטבעת עקב שימוש בכמוסות המכילות את השמן הנדיף; יש לנקוט זהירות בשימוש בקרב הסובלים מאבנים בכיס המרה ואין להשתמש בצמח באוכלוסיה זו ללא השגחה מקצועית; יש לנקוט זהירות בשימוש בשמן הנדיף באינהלציות; בשל תכולת הטאנינים בצמח, עדיף להימנע משימוש במקרים של עצירות, אנמיה כתוצאה מחוסר ברזל ותת תזונה. כמו כן יש לנקוט זהירות בשימוש בצמח במצבים דלקתיים או כיביים בדרכי העיכול. יש ליטול את הצמח בנפרד מתוספי ברזל, ויטמיןB1 ותרופות/צמחים המכילים אלקלואידים (דוג' תרופות המכילות אפדרין, אטרופין או קודאין) וכן תרופות להרחבת סימפונות, טיילנול, ואקמול; הצמח אסור לשימוש באנשים הסובלים מריפלוקס (החזר ושטי); אין להשתמש בשמן הנדיף לא מדולל ישירות על עור חשוף (במיוחד בתינוקות וילדים קטנים); מדד רעילות LD 50: שמן נדיף; בניסוי עם חולדות; 4.4 גרם לכל קילו משקל.
הריון: קיימים חילוקי דעות בנושא. לפי מקורות מסוימים הצמח אינו מתאים לשימוש בתקופה זו עקב תכונותיו ממריצות הרחם (אמנוגוג). לפי מקורות אחרים ניתן להשתמש בצמח גם בתקופה זו.
הנקה: השימוש בעלים אפשרי בתקופה זו, אולם השימוש בשמן הנדיף אסור בהחלט.
 

Peppermint Oil B.P: (שמן) 0.2-0.05 מ"ל TID.
טינקטורה: 1:3 60% אלכוהול 2-1 מ"ל, TID.
חליטה: 5-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 30%-25%.
 

1. במטא-אנליזה שפורסמה בשנת 1998 וסקרה שמונה ניסויים קליניים בהם נעשה שימוש בשמן המופק מהצמח לטיפול בתסמונת המעי הרגיז (IBS) נמצאה השפעה חיובית משמעותית בהשוואה לפלסבו בחמישה מבין הממחקרים.

2. בניסוי קליני (1994) שכלל 20 משתתפים נמצא כי המרכיב הפעיל בשמן המופק מהצמח, מנתול (Menthol), גרם להפחתה בשיעול שנגרם עקב שאיפה של Citric acid. מנתול ניתן 5 דקות לפני השאיפה של החומר מעורר השיעול ונמצא יעיל יותר מפלסבו.

3. תוצאות משני מחקרים שונים מעידות כי לשמן המופק מהצמח פעילות נוגדת-דלקת כאשר הוא נצרך לאורך זמן. בניסוי קליני (2003) שכלל 32 משתתפים חולי גנחת הסמפונות (bronchial asthma) תלויי סטרואידים נמצא כי צריכה של מרכיב פעיל מהשמן, 1,8-cineole, שלוש פעמים ביום למשך 12 שבועות הובילה להפחתה של 36% בשימוש בטיפול הסטרואידיאלי. זאת בהשוואה להפחתה של 7% בלבד בעקבות שימוש בפלסבו.

4. בניסוי השני (1998) נמצא כי מינון זהה של המרכיב הפעיל, 1,8-cineole, עיכב את הייצור של מטבוליטים של חומצה ארכידונית, Leukotriene 4 (40.3-57.9%) ו- Prostaglandin E2 (31.3-42.7%). העיכוב נצפה בתוך ארבעה ימים בניסויי מעבדה שהתבצעו בתאים של מערכת החיסון מסוג מונוציטים שנדגמו מחולי אסטמה ומאנשים בריאים.

5. בניסוי קליני (1996) נמצא כי עוצמת כאב הראש בקרב 41 מטופלים בגילאי 18-65 הופחתה באופן משמעותי בעקבות טיפול מקומי בתכשיר שהכיל 10% שמן מהצמח. בהשוואה למטופלים שצרכו משכך כאבים קונבנציונלי בשם Acetaminophen לא היה הבדל משמעותי בהשפעה נוגדת הכאב.



Refrences
1. Am J Gastroenterol. 1998;93:1131–1135.
2. Thorax. 1994;49:1024–1026.
3. Respir Med. 2003;97: 250–256.
4. Eur J Med Res. 1998;3:407–412.
5. Nervenarzt. 1996;67:672–681.