זהו צמח ממשפחת המורכבים שמוצאו באנגליה.
בשנים האחרונות התעורר עניין רב בצמח, בעקבות מחקרים אשר הצביעו על יעילותו בטיפול במיגרנה ובדלקות מפרקים ריאומטיות.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח פעילות מתונה והוא נחשב לספציפי לטיפול במיגרנות.

מוצאו של הצמח, ממשפחת הסיגליים, במערב אירופה ובבריטניה.
ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב לצמח מתמיר בעל פעילות מתונה המותווה בעיקר לטיפול במחלות עור ובמחלות דרכי הנשימה. הצמח מתאים לטיפול בילדים.

מקורו של צמח זה באיי האוקיאנוס השקט: הוואי, פולינזיה וכו'.
לקווה קווה מיוחס שימוש מסורתי ומודרני ממושך ומתועד היטב והוא נחשב לאחד הצמחים היעילים ביותר לטיפול בחרדה ובבעיות כרוניות של דרכי השתן. בשנים האחרונות התפרסמו בספרות המקצועית דיווחים על אודות פגיעה בכבד כתוצאה משימוש בתמציות מרוכזות של הצמח, בעקבותיהם נאסר הצמח לשימוש במדינות רבות, בכללן ישראל.
אלא שרבים מבין ההרבליסטים ואנשי המחקר טוענים כי המקור לבעיות נעוץ באופן השימוש המודרני בצמח, השונה מהותית מזה המסורתי. בעוד שבאופן מסורתי השתמשו בעיקר במיצויים מימיים של הצמח, הרי שבתהליך הפקת התמצית המרוכזת המודרנית משתמשים בממסים אורגניים אשר ממצים תרכובות פיטוכימיות הקיימות בריכוזים מזעריים בלבד במיצויים המיימיים הנהוגים בשימוש מסורתי. חומרים אלה, שמקורם בפרקציה השרפית של הצמח, עלולים להיות אחראים להשפעות הפטוטוקסיות אפשריות. ולראייה, להוציא מקרים חריגים, לא תועדה פגיעה כבדית בקרב הילידים בארצות בהן גדל הצמח, למרות העובדה שהם צורכים ממנו דרך שגרה כמויות גבוהות הרבה מכפי המקובל ברפואת הצמחים המודרנית.
בפרק פרי עטו של פרופ' מתיאס שמידט (Ph.D), מומחה בעל שם עולמי לצמח הקאוה ובטיחות השימוש בו, המופיע בספרם של ההרבליסטים סיימון מיילס וקארי בון משנת 2005 (The essential guid to herbal safety) – נטען כי רובם המכריע של המחקרים המעידים לכאורה על רעילות הצמח אינם אמינים. כן נטען שם, כי בפרסומים אשר הראו פגיעה כבדית קיימים סימני שאלה לגבי זהות ואיכות חומר הגלם הצמחי.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות בינונית.

האניס נמנה עם משפחת הסוככיים ונחשב לצמח תבלין נפוץ.
ברפואת הצמחים המודרנית נחשב האניס לצמח עדין, המותווה בעיקר לטיפול בהפרעות עיכול קלות וכן כמכייח לטיפול בבעיות של מערכת הנשימה.