זהו צמח רב-שנתי קטן ממשפחת הלועניתיים. בית גידולו הטבעי בגבהים 2500-3500 מטר בהרי ההימליה (הודו, טיבט, נפאל). 
מין נוסף של הצמח, P. scrophulariaeflora גדל בטיבט ובמחוזות יונן וסצ'ואן בסין, ונחשב זהה למין P. kurroa מבחינת שימושיו הרפואיים.
הצמח, המצטיין במרירות רבה, מקובל מאד ברפואה ההודית (איור-ודה) וברפואה הסינית. באיור-ודה הוא מקובל כנוגד זיהום ובעל השפעה על הכבד, והוא משמש לטיפול בהפרעות עיכול, בדיזנטריה, בברונכיטיס ובמלריה. עוצמת פעילותו בינונית.

מוצאו של הצמח בצפון אמריקה, כיום גדל גם לאירופה.
הפיטולקה נחשבת לאחד הצמחים החזקים ביותר שבשימוש רפואת הצמחים. היא משמשת כצמח ציטוטוקסי חזק לטיפול בסרטן, כאלטרטיבי לפינוי רעלים וכמנקז לימפתי רב עוצמה.
יש לעשות בו שימוש זהיר, כשהוא מלווה בצמחים שמטרתם להגן על הקיבה מפניו.

זהו שיח ממשפחת הסבונניים שמוצאו בברזיל ובוונצואלה.
במשך מאות שנים השתמשו הילידים של איזור האמזונס בזרעי הצמח כמשקה מעורר לשיפור היכולות הגופניות וההכרתיות, וגם כיום הם משמשים כמרכיב במשקאות ממריצים במדינות דרום אמריקה. זרעי הגוארנה מכילים ריכוז גבוה של האלקלואיד גוארנין (גוארנה קפאין), בעל ההשפעה המעוררת וממריצה.
עוצמת פעילותו בינונית.

בית גידולו הטבעי של הצמח, השייך למשפחת הסחלביים, בקנדה ובארה"ב. הסיפריפדיום כמעט ונכחד בבר עקב איסוף יתר, והשימוש בו מומלץ רק במקרים בודדים בהם אין בנמצא תחליף זמין וראוי יותר. הוא מכונה "ולריאן אמריקני", בשל השפעתו הדומה לזו של הוולריאן הרפואי, אם כי הרכבו הכימי שונה ככל הידוע.
ברפואת הצמחים המודרנית הוא מותווה כמרגיע כללי בעל עוצמת פעילות מתונה.