Camellia sinensis

זמן קציר : אביב 
איכות : מר, מתקתק, קר.
מרידיאנים : טחול וקיבה
קטגוריה : מנקזי לחות משתנים

פעילות ואינדיקציות
• מנקז ליחה מהמחמם העליום ואמצעי : ליחה עומדת בריאות, שיעול עם כיח, ברונכיטיס כרוני, כבדות בעיכול, מלאות ועייפות אחרי האוכל, מטבוליזם נמוך, היפותירואידיזם.
• מהרמן את המרכז : כאבים ומתיחות בבטן עליונה, תחושת מלאות ונפיחות, בחילות והקאות, עצירות כרונית בעקבות ליחה מרובה ששוקעת וחוסמת את התנועה במעיים ובקיבה, מזון לא מעוכל בצואה.
• תומך בצ'י החזה ולב : ירידה בתפקוד המנטאלי, חוסר קשב לסביבה, עצבות, חולשה ועייפות, ירידה קוגניטיבית.
 

מרכיבים פעילים

אלקלואידים : achilleine, stachydrine, achiceine ונוספים. הצמח מכיל שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.
אנטוציאנידינים ואנטוציאנינים : anthrocyanidins
גומי : araban gum, xylan gum
ויטמינים : ויטמין C
חומצות אורגניות : glutemic acid, aspartic acid
חומצות אמינו : חומצות אמינו: alanine, arginine, cystine, glycine, leucine, isoleucine lysine, triptopan, metionine, phenylalanine, praline, serine, threonine.
חומרים נוספים : allantoin
טאנינים :
מונוטרפנים : azulenes, camphor, thujone ונוספים.
מינרלים : אשלגן, זרחן, מגנזיום, סלניום. חומרים נוספים: פרוסטגלנדינים (A2 and F 1 alpha).
סטרולים :
ססקוויטרפנים : borneol, achillin, millifolide ונוספים.
פנולים פשוטים : eugenol, salicylic acid, ונוספים.
קרוטנואידים : carotene
תרכובות איזופרנואידיות :
תרכובות פוליסכרידיות : glucomannans, acemannan
תרכובות פלבונואידיות : galangin
תרכובות פנוליות :

תופעות לוואי עשויות לכלול כאבי ראש, סחרחורת והפרעות העיכול; עבודות אפידמיולוגיות מצביעות על אפשרות שצריכת תה ירוק יכולה להשפיע על מטבוליזם הברזל על ידי הפחתת ספיגתו במעיים. לאנשים הסובלים מחוסר ברזל מומלץ להימנע משתיית תה בו-זמנית עם הארוחה; יש לציין, כי השפעה מיטיבה של שתיית תה עם הארוחה נצפתה במחקר בו נטלו חלק חולים בהמוכרומטוזיס גנטי. מספר עבודות מצביעות על כך שצריכת תה יכולה להשפיע על ספיגת אוקסלאט, ובכך לתרום ליצירת אבני כליה. אולם, מחקרים אפידמיולוגיים הראו דווקא יחס הפוך בהקשר זה; ויטמין K המצוי בתה ירוק עלול להתנגש עם הפעילות נוגדת הקרישה של ווארפרין. צריכה יומית של למעלה מ-4 ספלי תה איננה מומלצת לנוטלים את התרופה; אין דיווחים על רעילות קלינית הנובעת מצריכה יומית של תה ירוק.
הריון והנקה: ה- FDA האמריקאי ממליץ לנשים בהריון ולאלו המבקשות להרות להגביל את צריכת הקפאין. קפאין חוצה את השלייה וגם מופיע בחלב המינקת. צריכה מוגזמת של קפאין (גבוהה מ- 600 מ"ג ליום) נמצאה כבעלת זיקה סטטיסטית חלשה עם עלייה בסיכון להפלות, ירידה במשקל הוולד, לידה מוקדמת, עלייה בפעילות נשימתית של העובר וירידה של קצב הלב הבסיסי בעובר.
 

טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 7-3 מ"ל TID.
תמצית יבשה: (40%),  200-100 מ"ג TID.
חליטה: 5-2 גרם TID.
כמרכיב בפורמולה: 30%-25%.


 

 

.1. סקירת מחקרים קליניים שנערכה ב-2003 מצביעה על כך שצריכה קבועה של תה ירוקשחור מובילה לעלייה משמעותית ביכולת נוגדת החמצון של הדם. מספר גבוה של נבדקים במחקרי התערבות על תה סיני הדגים עליה משמעותית ביכולת נוגדת החמצון של הפלסמה בתוך שעה אחת בממוצע מצריכת כמות בינונית של תה (1-6 ספלים ביום). קיימות הוכחות ראשוניות לכך שהעלייה בכושר נוגד החמצון מוביל להפחתת הנזק החמצוני למקרומולקולות, במיוחד מולקולות DNA וכן גם שומני דם. העלייה בכושר נוגד החמצון מיוחסת לפלבונואידים שבתה, הנספגים מהמעי לדם.

.2. מחקר פרוספקטיבי סיני נרחב תומך בכך שהפוליפנולים שבתה ירוק יכולים לשמש כפיטוכימיקלים מונעי התפתחות סרטן הקיבה וסרטן הוושט. המחקר נערך בקרב קבוצת אוכלוסיה (קוהורטה) מהעיר שנחאי שמנתה 18,244 איש בגילים 45-64, אשר השתתפו בתצפיות הניסוי משך 12 שנים לכל היותר. מתוכם נצפו 190 מקרי סרטן קיבה ו-42 מקרים של סרטן הוושט. קבוצת הביקורת מנתה 772 בני-אדם.

.3. בשני מחקרים קליניים משנת 2001 הודגם כי הסיכון לסרטן קיבה ולסרטן השד נמוך יותר בקרב שותי תה ירוק.

.4. במחקר קליני שנערך בתמציות פוליפנוליות של תה ירוק הודגם כי הן יכולות לשמש כגורם יעיל למניעת השפעת קרינת שמש בלתי רצויה, ובכך לשמש כחלופה להגנה מקרינת שמש.

.5. תצפית שנערכה בקרב 13,916 עובדים בריאים ביפאן בגילים 40-69 העלתה כי 86.7% מהם צרכו תה ירוק באופן שגרתי. בתצפית זו נמצא קשר הדוק בין צריכת התה לבין שיעורים נמוכים של כולסטרול כללי, אך לא נמצא קשר לרמות ה- HDL והטריגליצרידים.

.6. שתייה שגרתית של תה ירוק נמצאה כקשורה לשיעור נמוך יותר של מקרי אוטם שריר הלב.

.7. צריכה גבוהה של תה ירוק נמצאה כקשורה להפחתה בשיעורי נוכחות של החיידק הליקובקטר פילורי.



Refrences
. Rietveld A, Wiseman S.J Nutr. 2003 Oct;133(10):3285S-3292S .1
. SunCL et al. Carcinogenesis. 2002 Sep;23(9):1497-503 .2
. Inoue M et al (2001) Cancer Lett. 167(2):175 .3
. Setiawan V et al (2001) Int. J. Cancer 92(4):600 .4
. Elmets CA et al. J Am Acad Dermatol. 2001 Mar;44(3):425-32 .5
. Tokunaga S et al. Ann Epidemiol. 2002 Apr;12(3):157-65 .6
. Geleijse J et al (2002) Am. J. Clin. Nutr. 75(5):880 .7
  8. Yee Y et al (2002) J. Gastro. Hepatol. (5):552.