Urtica dioica

איכויות:
קריר, יבש.

השפעה רפואית:
· מזין את הדם:
- חוסר דם: חולשה, סחרחורת, חיוורון, אנמיה, נשירת שיער.
- חוסר דם ברחם: וסת מועטה, אל וסת, תסמונת קדם וסתית.
· סופח, מייבש לחות, עוצר הפרשות ודימומים:
- לחות קרה במחמם תחתון: הפרשות וגינאליות לבנות, שלשול.
- לחות חמה בשלפוחית: השתנה תכופה וכואבת, שתן עכור, זיהומים בדרכי השתן.
- ליחת לחות בריאות: קוצר נשימה, שיעול עם כיח לבן דליל, ברונכיטיס כרוני, נזלת אלרגית, אסטמה.
· מנקז רעילות:
-חום לחות ורעילות: דלקת מפרקים, שיגדון, אקזמה, סרפדת.
 

מרכיבים פעילים

אנזימים : alliinase, peroxidases, myrosinase
ויטמינים : ויטמין C
חומצות אורגניות : glutemic acid, aspartic acid
חומצות אמינו : חומצות אמינו: alanine, arginine, cystine, glycine, leucine, isoleucine lysine, triptopan, metionine, phenylalanine, praline, serine, threonine.
חומרים נוספים : allantoin
טאנינים :
מינרלים : אשלגן, זרחן, מגנזיום, סלניום. חומרים נוספים: פרוסטגלנדינים (A2 and F 1 alpha).
סטרולים :
פנולים פשוטים : eugenol, salicylic acid, ונוספים.
קומרינים : aesculetin, fraxin, scopolin
קרוטנואידים : carotene
תרכובות איזופרנואידיות :
תרכובות חנקניות : acetylcholine, betaine, choline, lecithin, histamine, serotonin הצמח מכיל עקבות שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.
תרכובות פוליסכרידיות : glucomannans, acemannan
תרכובות פלבונואידיות : galangin
תרכובות פנוליות :

מגעם של עלי הצמח הטריים בעור גורם לצריבה מקומית, אשר בדרך כלל חולפת תוך זמן קצר. תגובה שכזו אינה נגרמת ממגע עם עלים יבשים של הצמח, או עם תמציות המופקות מהצמח; נטילה של שורש הצמח כמעט שאינה גורמת לתופעות לוואי; במחקר שנערך בהשתתפות 4,051 גברים שסבלו מהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית נצפו לאחר מתן השורש תופעות לוואי בקרב 0.7% מהנבדקים, אשר כללו הפרעות עיכול; בשל תכולת הטאנינים בצמח, קיים חשש כי נטילה שלו עלולה לשבש ספיגת ברזל. למרות שהשפעה זו אינה משמעותית יש לנהוג זהירות בשימוש באנשים הסובלים מאנמיה. מומלץ ליטול הצמח בהפרש של שעתיים לפחות מנטילת תוספי ברזל; השימוש בצמח אסור ללוקים בבצקות הנגרמות בשל אי ספיקת לב או כליות; מדד רעילות LD 50: בניסוי שנערך על חולדות, באמצעות חליטה של הצמח, 1.31 גרם לכל קילו משקל. בניסוי שנערך על עכברים, באמצעות הזרקה תוך ורידית של חליטת הצמח; 1.92 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח מתאים לשימוש במהלך תקופה זו. שימוש מוגבל בנשים בתקופה זו לא הראה רעילות לעוברים. מידע ממחקרים שנערכו בבעלי חיים הינו חלקי ולא מספק. אין לחרוג מהמינונים הרפואיים במהלך תקופה זו. השימוש בשורש הצמח אסור במהלך תקופה זו.
הנקה: שימוש בעלים או בשורש הצמח אפשרי במהלך תקופה זו.
 

עלים:
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 3-7 מ"ל TID.
חליטה: 5-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 30%-40%.

שורש:
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-5 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 5:1 2% סיליקה, 150-300 מ"ג TID.
כחלק מפורמולה: 30%-25%.

זרעים:
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-5 מ"ל TID.
כחלק מפורמולה: 30%-25%.
 

PH.EUR
1. ניסויים מודרניים ראשוניים החלו לחקור את הפעולות וההשפעות הרבות של הסרפד בהן דנו קולפפר, מרפאים אקלקטיים ומרפאי צמחים מסורתיים אחרים. הממצאים תומכים ומסייעים לאימות הידע המסורתי.

2. ב-1990, מחקר אקראי מבוקר, בתנאי סמיות כפול, אישר את השימוש המסורתי של סרפד בטיפול באלרגיות: 69 מטופלים שהיו תחת מעקב של שבוע נטלו 300 מ"ג תמצית מיובשת בהקפאה של סרפד, בכל פעם שהופיעו סימפטומים אלרגיים ובממוצע צרך כל מטופל 2.8 מנות ביום. 58% מהמטופלים הגדירו את הסרפד כיעיל בהפחתת הסימפטומים (37% בקבוצת הביקורת), 52% הודיעו שירכשו את התרופה הצמחית בעתיד (לעומת רק 18% בקבוצת הביקורת) ו-48% מסרו כי תמצית הסרפד הייתה שוות ערך או יעילה יותר מתכשירים קודמים, לעומת 21% בלבד בקבוצת הביקורת.

3. ה- German Commission E מאשרת שימוש בחלקי הצמח העל קרקעיים (U.dioica ו- U.urens) בטיפול פנימי, למתן טיפול תומך במחושים ריאומטיים, כמשתן אצל מטופלים עם דלקת בדרכי השתן התחתונות ולמניעת יצירת אבנים בכליות. השימוש בעלים מאושר כטיפול תומך חיצוני בכאבים ריאומטיים. ה- Commission E אף אשרה את השימוש בשורש בלקיחה פנימית לסימפטומים הקשורים לשלב 1 או 2 של הגדלה שפירה של הערמונית (BPH). הוכחות מניסויים קליניים או גיבוי Commission E תומכות בכל ההתוויות האלה.

4. לאחר שמספר מקרי מבחן וסדרת מבחן הראו כי צריבות הסרפד מסייעות ואינן יקרות כטיפול בכאבי דלקת מפרקים, נערך ניסוי כפול סמיות. בניסוי השתמשו בעלים מ-Lamiumalbum (נזמית לבנה), לא צורבים אך בעלי צורה דומה לסרפד כטיפול ביקורת. עלי הסרפד היו באופן מובהק אפקטיביים יותר בהקלה של דלקת בבוהן מאשר העלים של הנזמית. באופן ברור, מידת ה"סמיות" אינה יכולה להיות טובה במקרה זה, ולכן קשה לפרש את תוצאות הניסוי.

5. מחקר פתוח אחד בשורש הסרפד שווה אזכור מכיוון שחקר את השימוש בטינקטורה, שהיא צורת מנה נפוצה של שורש הסרפד בארה"ב. המוצר שנחקר הכיל U.dioica ו-U.urens; המינון היה 5 מ"ל שלוש פעמים ביום. גברים עם פחות מארבע אפיזודות של השתנה בלילה בתחילת המחקר השתפרו בצורה ניכרת בתקופת שלושת שבועות הניסוי. הניסוי, למרות היותו קצר מועד, נותן תמיכה ראשונית לשימוש בטינקטורה של שורש הסרפד לסימפטומים של BPH. מכאן, ייתכן שיש בסרפד מרכיבים פעילים רבים. יש לחקור שיטות מיצוי אופטימליות ואין יודעים את הערך היחסי של מוצרים מהצמח השלם, תמציות מהצמח השלם, תמציות מותאמות לתקן, ומרכיבים נפרדים.

6. תחומי מחקר פעיל בטיפול באמצעות סרפד הם דלקת מפרקים ריאומטית וניוונית. לפחות שני ניסויים קליניים פתוחים הראו כי נטילת תה סרפד או תמציות סרפד בכמוסות לבליעה מגבירים את יעילות התרופות האנטי דלקתיות הלא סטרואידיאליות לשליטה בכאבים ריאומטיים. תוצאות אלה לא אושרו עדיין בניסויים מבוקרים שהופיעו בכתובים.

7. מיצויים מעלי סרפד גרמו לעיכוב השיעתוק הקדם-דלקתי של פקטור TN-kappa B.7

8. כמו כן, מיצויים מעלי סרפד גרמו לעיכוב של ציקלואוקסיגנאז (Cox) וליפואוקסיגנאז (Lox), וכן גרמו לעיכוב של TNF והפרשת אינטרלויקין-1- בתא, המשופעלת ע"י ליפופוליסכרידים.

  1. Planta medica 1990; 56(1):44-47.
2. Blumenthal M, Busse WR, Goldberg A, Gruenwald J, Hall T, Riggins CW, et al., ed. The Complete German Commission E Monographs: Therapeutic Guide to Herbal Medicines. Austin (TX): American Botanical Council; 1998.
3. Randall C, Meethan K, Randall H, Dobbs F. Nettle sting of Urtica dioica for joint pain – an exploratory study of this complementary therapy. Complement Ther Med. 1999.
4. Randall C, Randall H, Dobbs F, Hutton C, Sanders H. Randomized controlled trial of nettle sting for treatment of base-of-thumb pain. J R Soc Med. 2000.
5. Belaiche, P. and O. Lievoux. 1991. Clinical studies on the palliative treatment of prostatic adenoma with extract of Urtica root. Phytother Res 5:267–269.
6. Blumenthal M, Busse WR, Goldberg A, Gruenwald J, Hall T, Riggins CW, et al., ed. The Complete German Commission E Monographs: Therapeutic Guide to Herbal Medicines. Austin (TX): American Botanical Council; 1998.
7. Riehemann K et al (1999) FEBS Lett. 442(1):89.
8. Obertreis B et al (1996) Arzneim. Forsch. 46(1):52 and 46(4):389.